<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קי"ב</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ההוא עבדא דבי תרי כו' שלחוה לקמיה דרב הונא כו' שלח להו כאשר עשה כן יעשה לו. פי' רבותינו קנס היה שלא כהוגן עשה. וטעות הוא בידם דכל היכא דאמרי' כן יעשה לו דינא הוא. כדאמרי' בבבא מציעא [ק"א ע"ב] ההוא גברא דזבן חמרא ולא הוה ליה דוכתא לאותבה וכו' ומסקנא כאשר עשה כן יעשה לו והתם דינא הוא. אבל היכא דאמרי' עשה שלא כהוגן התם ודאי קנס הוא. כדאמרי' ביבמות בההיא דאיקדש בנרש אתא חבריה וכו'. ומסקנא הוא עשה שלא כהוגן וכו'. וכן הרבה בתלמוד. ועוד תשובה לדברי רבותיי דאמרי קנס הוא גבי ההוא עבדא מאי טעמא קנסי' ליה. והאמרי' בהניזקין מוכרין עבדים ולוקחין שדות ותוב אמרי' מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותם לחירות. וכל זמן דאיכא דינא קנסא למה לי. אלא פיר' הכי הוא נתחכם עלינו להקנותן לקטן כהלכה וגם אנו נתחכם עליו בדין תורה (להקנותן) להפקיען. דאנן קים לן בינוקא דמיקרב דעתיה גבי זוזי ומחמת חימוד המעות לא יחוש למה שאמר לו אביו שלא להתרצות בשיחרורו של עבד. ומוקמינן ליה אפיטרופוס ולא אביו דאין מורידין קרוב לנכסי קטן וכל שכן שהאב לא היה מתרצה (לאפיטרופוס) [לאפיטרופסות] זו. ומקרקיש ליה בזוזי שהן משל עבד כדאמ' ר' אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא או משל אפיטרופוס. ובלא קירקוש זוזי נמי הוה מצי למיעבד אלא הוא כי חוכא ואיטלולא אם היה קטן עומד וצווח אל תמכרו את עבדי שהרי אביו לימדו לסרב מסתמא לפיכך מקרקשין ליה בזוזי לפניו כדי שיתרצה ולא יצווח עוד. וברוב מקומות אנו חוששין [ל]לזות שפתים גבי עבדים כדאמרי' בפירקא קמא דקידושין ובהאי פירקא נמי מייתינן לה [נראין] (ב)דברי ר' טרפון בשן ועין הואיל ותורה זיכתה לו ודברי ר' עקיבא בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא. וקשיא לי וכי (אין) מדרש חכמים קל משן ועין (בתימ') [בתמי'] שבשן ועין אין צריך גט שיחרור ובשאר איברים צריך גט שיחרור. ונר' לי דבשאר איברים מדרבנן הצריכו גט שיחרור שלא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה. כדאמרינן בהאי פירקין עשה עבדו אפותיקי ושיחררו כופין אותו ועושה לו גט שיחרור. והכא נמי לא שנא. אבל בשן ועין ליכא למיחש דזיל קרי בי רב הוא.
